De Pessah à Chavouot nouvelle édition : Psaume 057

 Hébreu

א לַ מְ נַצּ ֵ חַ אַ ל-תּ ַ שְׁ חֵ ת, לְ דָ וִ ד מִ כְ תּ ָ ם-- בְּ בָ רְ חוֹ מִ פּ ְ נֵי-שָׁ אוּ ל, בּ ַ מּ ְ עָ רָ ה. ב חָ נֵּנִ י

אֱלֹהִ ים, חָ נֵּנִ י-- כִּ י בְ ךָ , חָ סָ יָה נַפְ שִׁ י:וּ בְ צֵ ל-כְּ נָפֶ יךָ אֶ חְ סֶ ה-- עַ ד, יַעֲ בֹר הַ וּ וֹ ת.

ג אֶ קְ רָ א, לֵ אלֹהִ ים עֶ לְ יוֹ ן; לָ אֵ ל, גּ ֹמֵ ר עָ לָ י. ד יִ שְׁ לַ ח מִ שּ ָׁ מַ יִ ם, וְ יוֹ שִׁ יעֵ נִ י-- חֵ רֵ ף

שׁ ֹאֲ פִ י סֶ לָ ה;יִ שְׁ לַ ח אֱלֹהִ ים, חַ סְ דּ וֹ וַאֲ מִ תּ וֹ . ה נַפְ שִׁ י, בְּ תוֹ ךְ לְ בָ אִ ם-- אֶ שְׁ כְּ בָ ה

לֹהֲ טִ ים:בְּ נֵי-אָ דָ ם--שִׁ נֵּיהֶ ם, חֲ נִ ית וְ חִ צּ ִ ים; וּ לְ שׁ וֹ נָם, חֶ רֶ ב חַ דּ ָ ה. ו רוּ מָ ה עַ ל-

הַ שּ ָׁ מַ יִ ם אֱלֹהִ ים; עַ ל כּ ָ ל-הָ אָ רֶ ץ כְּ בוֹ דֶ ךָ . ז רֶ שֶׁ ת, הֵ כִ ינוּ לִ פְ עָ מַ י-- כּ ָ פַ ף

נַפְ שִׁ י:כּ ָ רוּ לְ פָ נַי שִׁ יחָ ה; נָפְ לוּ בְ תוֹ כָ הּ סֶ לָ ה. ח נָכוֹ ן לִ בִּ י אֱלֹהִ ים, נָכוֹ ן לִ בִּ י;

אָ שִׁ ירָ ה, וַאֲ זַמּ ֵ רָ ה. ט עוּ רָ ה כְ בוֹ דִ י--עוּ רָ ה, הַ נֵּבֶ ל וְ כִ נּ וֹ ר; אָ עִ ירָ ה שּ ָׁ חַ ר. י אוֹ דְ ךָ

בָ עַ מּ ִ ים אֲ דֹנָי; אֲ זַמּ ֶ רְ ךָ , בּ ַ לְ אֻ מּ ִ ים. יא כִּ י-גָדֹל עַ ד-שָׁ מַ יִ ם חַ סְ דּ ֶ ך

Français

1 Au chef des chantres. Al tachhêt. Mikhtam de David, lorsqu’il se fut réfugié, à cause de

Saül, dans la caverne. 2 Sois-moi propice, ô Dieu, sois-moi propice, car en toi s’abrite mon

âme; je me mets à couvert à l’ombre de tes ailes, jusqu’à ce que le malheur ait passé. 3 Je crie

vers le Dieu suprême, vers le Tout-Puissant qui prendra ma cause en main. 4 Que du haut du

ciel il m’envoie son secours, celui qui m’opprime aura beau m’insulter, Sélah! Que Dieu

envoie sa grâce et sa bienveillance! 5 Je pourrai me coucher parmi des lions aux regards

flamboyants, parmi des hommes dont les dents sont des lances et des flèches, et la langue un

glaive tranchant. 6 Montre, ô Dieu, ta grandeur qui dépasse les cieux; que ta gloire brille sur

toute la terre! 7 On avait dressé des filets sous mes pas pour me faire ployer, on avait creusé

une fosse devant moi: ils y sont tombés eux-mêmes. Sélah! 8 Mon cœur reste ferme, ô Dieu,

mon cœur reste ferme: je puis chanter, célébrer tes louanges. 9 Réveille-toi, ô mon âme,

réveillez-vous, ô luth et harpe: je veux réveiller l’aurore. 10 Je te louerai parmi les nations, ô

Seigneur, je te chanterai parmi les peuples. 11 Car ta grâce s’élève jusqu’aux cieux, et ta

bonté atteint jusqu’au firmament. 12 Montre, ô Dieu, ta grandeur qui dépasse les cieux; que ta

gloire brille sur toute la terre!